היחס של בתי המשפט לתופעה של ניכור הורי

אחד הנושאים הכואבים בתחום של דיני המשפחה הוא הנושא של ניכור הורי, כלומר ניכור המתרחש בין אחד ההורים מבני הזוג המתגרשים או הפרודים, לבין הילדים שלו. ניכור הורי יכול לבוא מהרבה סיבות, ויכול להגיע הן כלפי האם והן כלפי האב, ולמעשה אין באמת כללים בעניין. 

הכלים של בית המשפט לכפות על הזוג לחדול מן הניכור הם מוגבלים ביכולתם לסייע, ולכן לרוב מעדיפים בתי המשפט להימנע מן השימוש בהם. 

עם זאת, בפסיקה ניתנו כמה וכמה פסקי דין שקבעו שבמקרה של ניכור הורי, וכאשר מוכח לבית המשפט שאין כל אשם מצד הצד המנוכר, אלא הצד המנכר פשוט פועל בצורה שהיא חסרת תום לב כלפי המנוכר (וכלפי הילדים כמובן), בית המשפט בוחר להתערב על ידי הטלת חבות בפיצויים כספיים על המצד המנכר כלפי ההורה המנוכר. נכון, כסף הוא לא תחליף לקשר עם הילדים, ולא יפצה על השנים האבודות, אולם ההחלטות הללו משמשות כגורם מרתיע, שעשוי לגרום להורים להימנע מצעדים כאלה של ניכור הורי.

אחד מבני הזוג, הגורם לניכור של הילדים כלפי בן הזוג השני, עשוי להירתע מלעשות כן אם יידע שהוא עשוי להיות חשוף בכך לתשלום פיצויים אזרחיים. אם הכלי הזה של בית המשפט אכן יביע להפחתה, אפילו הפחתה קטנה, בתופעה הקשה הזאת של ניכור הורי, דיינו.