הסכם ממון שלא עבר אישור של בית המשפט

כאשר בני זוג רוצים להחליט בעצמם על חלוקת הרכוש ביניהם, עומדת בפניהם האפשרות לערוך הסכם ממון. הסכם ממון יכול שייחתם לקראת נישואין בין בני הזוג, אולם בישראל, משום מודעות נמוכה לנושא, מרבית הסכמי הממון נחתמים דווקא לקראת גירושין, וזאת כדי להסדיר את חלוקת הרכוש בין הצדדים.

הסכם ממון שנערך לפני הנישואין, יכול שיהיה מאומת באחת מ-3 דרכים: ע"י רשם נישואין, נוטריון או בית משפט/ בית דין דתי. לעומת זאת, לאחר הנישואין, ניתן לאמת את ההסכם רק על ידי בית משפט או בית הדין. מכל מקום, חוק יחסי ממון מטיל חובה של אימות ההסכם לצורך כניסתו לתוקף. אולם נקודה זו מעלה שאלה: מהו התוקף המשפטי של ההסכם, בין השלב שבו נחתם על ידי הצדדים, ועד לשלב האימות על ידי בית המשפט? מעבר לכך, מה אם הצדדים לא מביאים את ההסכם לאימות בפני בית המשפט?

כאן חשוב להבהיר הבחנה משפטית חשובה, בין מה שמכונה דרישה ראייתית לבין דרישה מהותית. אם נניח אחד מבני הזוג יבקש לאכוף הסכם ממון שלא אושר על ידי בית משפט, הוא למעשה אמור תיאורטית לעמוד מול שוקת שבורה: באופן עקרוני בית המשפט אמור להתעלם מן התוכן האמור בהסכם, היות ואישור ההסכם לא נועד להוות כראיה לכוונת הצדדים, אלא למעשה לגלם מהותית את כוונת הצדדים. כלומר, עד שההסכם לא אושר על ידי בית משפט, שעמד על כוונות הצדדים וראה בעצמו כי שני הצדדים חתמו בהסכמה חופשית תוך בהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו, למעשה כאילו לא נחתם הסכם. 

בכל זאת, אנחנו בישראל

כאמור, הסכם ממון אינו תקף עד שאושר כדין. עם זאת, המשפט הישראלי מייחס חשיבות גדולה מאד לדוקטרינת תום הלב במשפט. משום כך, במצבים מסוימים, למרות שההסכם על פניו אינו תקף, בית המשפט עשוי להשתמש בכלים מדיני החוזים כדי לפרש את הרצונות של הצדדים להסכם. בית המשפט העליון (בע"מ 7734/08 פלוני נ' פלונית) אמר כך:

"בכל הנוגע להסכם ממון שלא אושר אך הצדדים נהגו לפיו, קיימת הלכה המעניקה לו תוקף מעשי מכוח עקרון תום הלב, ההשתק והמניעות. בקבעו חובה לאשר את ההסכם, הציב המחוקק גבול ברור, ולמעט באותם מקרים בהם יהיה מושתק צד להסכם מלהעלות טענה לגבי העדר אישור כדין נוכח התנהגות הצדדים להסכם, הגבול הוא זה הקבוע בחוק".

כלומר, למרות שעקרונית בית המשפט אמור להתעלם מכוונת הצדדים, בפועל, אם הוא ימצא כי אחד הצדדים ניצל בחוסר הגינות את העובדה שההסכם לא אומת, בית המשפט עשוי להחזיק זאת לחובתו. אם נראה למשל שבן או בת הזוג נהנו מתמורה נאה ללא הסכם, ולאחר קבלת התמורה, לא קיימו את חובתם בהתאם להסכם, עובדה זו עשויה להיחשב על ידי המשפט כחוסר תום לב, ולגרור סנקציה משפטית בגינה. 

זאת ועוד: מבחינה ראייתית, להסכם שלא אושר ישנו תוקף לכל דבר ועניין, ויהיה ניתן להוכיח מהאמור בו על קיומו של רכוש וכדומה. משרדנו קבע תקדים בבית המשפט העליון, לפיו גם הסכם בין צדדים אשר לא אושר ועסק בפריט רכוש אחד ויחיד, יהיה בעל תוקף משפטי (הלכת גמליאל).

חוסר ודאות משפטית היא פתח לצרות. משום כך, ראוי להיעזר באנשי מקצוע המנוסים בעריכתם של הסכמים מסוג זה, ולוודא כי ההסכמים הם ודאיים ו״סגורים הרמטית״ ככל הניתן.