הפרת זמני שהות (הסדרי ראייה)? כך תנהגו

כאשר בני זוג נפרדים ויש להם ילדים, המקרה הרגיל הוא שנקבעים זמני שהות לילדים (מה שהיה מכונה בעבר ״הסדרי ראייה״), המחלקים את השהות של הילדים עם הוריהם. זמני השהות, יכול שייקבעו בהסכם גירושין בין הצדדים (שיקבל תוקף של פסק דין), יכול שייקבעו על ידי בית המשפט/בית הדין הרבני, ויכול גם שישתנו עם הזמן, כאשר שני הצדדים מסכימים לשינויים. 

זמני השהות הללו, יכול שיופרו. הפרה אפשרית אחת, היא שאחד ההורים, מונע ממשנהו לפגוש את ילדיו. במצב כזה, אותו הורה יכול להיחשב כמי שמבצע ״ניכור הורי״ כלפי משנהו.  מצב שונה הוא מצב שבו אחד ההורים, פשוט לא מקיים את הסדרי השהות  מבלי שנמנע ממנו לעשות כן. ניקח למשל מצב בו אביהם של הילדים אמור להגיע בסופי שבוע לקחת אותם אליו לשישי-שבת, והוא פשוט לא מגיע. לפעמים מתרץ תירוצים, לפעמים יש אילוצים, אבל המצב השכיח, הוא שבפועל האב לא רואה את הילדים שלו בתדירות שבה היה אמור לראות אותם.

לכאורה, אפשר לטעון, שראיית הילדים היא פריבילגיה של האב ברמה מסוימת, ואם הוא בוחר לוותר עליה, זו בעיה שלו. עם זאת, יש להבין שיתכן שלאמם של הילדים חשוב שהילדים יראו את האב, והיא מרגישה שיש בכך פגיעה בילדים וגם פגיעה זה, פעמים אף פגיעה כלכלית. מחקרים מוכיחים כי הקשר בין הורה לצאצאיו, חשוב מאד להתפתחות הילד. כמו כן, גם האם זכאית  לזמן בו הילדים מצויים אצל האב שכן לאור הסדרי השהו תאשר נקבעו, היא קובעת תוכניות אישיות או מקצועיות בהתבסס על ההסדרים וכדומה. משום כך, בתי המשפט אינם מקלים ראש בסוגייה של הפרת הסדרי שהות. 

במצבים שבהם מי מההורים לא מקיים את חלוקת זמני השהות שנקבעו, יתכן שבית המשפט יטיל סנקציה על הצד המפר. השיקול שעומד מאחורי החלטה כזו היא טובת הילד: כאשר ההורה הוא מתפקד ומיטיב, חשוב שהילד יקיים איתו קשר, אפילו אם חלילה, ההורה פחות מעוניין בכך. הסנקציה יכול ותהיה סנקציה כספית שיהיה בה כדי לפצות את ההורה אשר נאלץ לשנות את תוכניותיו בשל הפרת הסדרי השהות ע"י ההורה השני.