״נעשה חצי-חצי?״: מתי לא תהיה חלוקה שווה של הרכוש בין בני הזוג?

גירושין הם נושא מורכב מסיבות שונות: האמוציות, הילדים, אובדן הזוגיות ופירוק החיים המשותפים והמוכרים, הם די והותר כדי לערער את שלוותו של אדם. אולם קשה להמעיט בחשיבות של הנושא הכספי והרכושי בעת פירוק התא המשפחתי: בין אם מדובר בבני זוג בעלי ממון רב, ובין אם פחות, הנושא הרכושי הוא אחד החשובים והגורליים במועד הגירושין. הרכוש גם קשור בנושאים נוספים שיש להסדיר בעת הגירושין : הרכוש שיחולק בין בני הזוג, משפיע במידה רבה על מזונות (שהרי אלו משולמים בהתאם לצורך והיכולת הכלכלית), ולהיבטים נוספים.

חשוב להבין שיש מתחים בין מערכות הדינים השונות (בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה), שנובעים מן המתח בין החקיקה האזרחית בנושאים הקשורים למשפחה, לבין הדין ההלכתי: לפי חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, הדין ההלכתי, המשפט העברי הוא הקובע לענייני נישואין וגירושין. האם הוא קובע לענייני רכוש? טכנית, גם אם בן הזוג כורך את התביעה הרכושית אל תוך הדיון בבית הדין הרבני, עדיין בתי הדין מחויבים לפסוק בהתאם לדין האזרחי בעניינים רכושיים ובהתאם לבוע בחוק יחסי ממון. עם זאת, אפשר לטעון כי הפרשנות שנעשית בבתי הדין הרבניים לדין האזרחי, מושפעת במידה כזו או אחרת מן הדין ההלכתי באותה סוגיה. מעבר לכך, הכריכה של הרכוש אל תוך הדיון בנישואים בבית הדין הרבני, יכולה לגרום לאחד מבני הזוג להתנות את מתן הגט, בחלוקה לא שווה של הרכוש (כאשר האיום שמנגד הוא עגינות של בן הזוג השני).

העיקרון: חלוקה שווה של הרכוש

בהנחה שבני הזוג נישאו לאחר שנת 1974, חל עליהם חוק יחסי ממון. החוק קובע כי: ״זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג״. 

ראשית, משפט המפתח הוא ״נכסי בני הזוג״. כלומר, אם מדובר בנכסים חיצוניים לנישואים, בעיקרון, הם לא יכנסו למאזן החלוקה (למרות שישנם מצבים בהם נכסים חיצוניים דווקא כן מחולקים בגירושין). 

מעבר לכך, גם אם מדובר בנכסים שנצברו בתוך תקופת הנישואים, ואין מחלוקת שהנכסים שייכים לשני בני הזוג, סעיף 8 לחוק יחסי ממון, מאפשר סטייה מחלוקה שווה של הנכסים בין בני הזוג, כאשר הנסיבות מתאימות לכך. למשל, בית המשפט יכול לקחת בחשבון את כושר ההשתכרות של אחד מבני הזוג: ניקח מצב שבו אחד מבני הזוג פיתח קריירה אישית מרשימה והרוויח סכומים יפים, ונראה כי כושר ההשתכרות שלו לאחר הנישואים יהיה רב. מנגד, בן הזוג השני הקדיש את חייו לגידול הילדים, וזאת כדי לאפשר לבן הזוג השני לפתח את עצמו ואת הקריירה שלו. יתכן כי הערכאה הדיונית תמצא צדק בחלוקה לא שווה של הרכוש, כך שבן הזוג שהקדיש את מרצו לגידול הילדים יקבל יותר ממחצית הרכוש. הנושא של מוניטין אישי/פערי שכר, הוא אחד הנושאים בהם עדיין יש הבדל עקרוני בין מערכת בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט למשפחה.

החוק לא מציין מהן אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מחלוקה שווה של הרכוש. אין ספק למשל, כי חלילה אלימות שהייתה במשפחה לאורך הנישואים, יכולה להיות עילה לסטייה מחלוקה שווה. עילה נוספת היא חשד להברחת נכסים של אחד מבני הזוג. ״שיקולי מוסר״ אגב, אינם נחשבים לנסיבה המאפשרת חלוקה לא שווה של הרכוש בבית המשפט אולם, לאחרונה ניתן פס"ד בביה"ד אשר אושר בבג"ץ' אשר קבע כי בגידה יכולה ותהיה שיקול לחלוקה לא שוויונית של הרכוש.

לאור זאת, פעמים ישנה חשיבות מכרעת לערכאה בה יידון תיק הרכוש, בית הדין הרבני או בית מהשפט למשפחה, ולאור זאת ישנה חשיבות לייעוץ עם עו"ד מקצועי ובעל נסיון, לגבי אילו הליכים לנקוט בפתיחת התיק והיכן (נושא זה ידוע כ"מירוץ סמכויות"). משרדנו עוסק מזה שנים רבות בנושא של "מירוץ הסמכויות" ובעל נסיון עשיר בהחלטה היכן לפתוח את ההליך הנכון.