הסכם ממון של ידועים בציבור שהתחתנו לאחר ההסכם

זוג ידועים בציבור אשר חיו יחדיו וכדי להסדיר את ענייניהם הרכושיים, בחרו לחתום על הסכם ממון. חלפו להן השנים, והשניים בחרו לבוא בברית הנישואין כדת משה וישראל. כעת, השאלה המשפטית היא מהו דינו של הסכם הממון שחתמו עליו לפני הנישואין? האם  ההסכם נותר בתוקף, או שמא הנישואים עצמם מהווים מעין הסכם חדש שהחליף את ההסכם הישן?

אכן, שאלה משפטית מעניינת, והעניין נדון בפסיקה: בפסק דין 43805-11-17 של בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת, נדונה שאלה זו. מערכת היחסים של אישה עולה חדשה בישראל, וגבר שהיה כבר גרוש עם ילדים, החלה בצורה חיובית ורומנטית, והשניים התגוררו בדירתה של השכורה של האישה. לאחר זמן מה, חתמו הצדדים על הסכם ממון, ואישרו אותו כדבעי אצל נוטריון. עם הזמן, מערכת היחסים המשיכה במגמת פריחה, והשניים החליטו להינשא. לאחר הנישואין, עברו להתגורר בדירה שנרכשה עבור האישה במהלך הנישואין, והייתה רשומה על שמה בלבד. לאחר שמערכת היחסים של השניים עלתה על שרטון, הגישה האישה תביעה לסילוק ידו של בעלה מן הנכס. מנגד, הבעל העלה טענות רכושיות משל עצמו, והגיש תביעה שכנגד.

הסכם הממון שחתמו הצדדים בעודם היו ידועים בציבור, קבע את המצב המשפטי הרכושי בין הצדדים. מעבר לכך, ההסכם צפה פני עתיד, ונכתב בו כי ״להסכם יהא תוקף חוקי גם אם יינשאו הצדדים זה לזו בעתיד, ומכל מקום ואפילו לא יינשאו, יוותר ההסכם בתוקף לעד.״ האישה תבעה לקיים את ההסכם כלשונו, וכי ההסכם תקף בהינתן כי הוא נחתם בפני נוטריון, כשם שחוק יחסי ממון מאפשר ביחס לבני זוג העושים כן טרם נישואיהם. הבעל מנגד, טוען כי משלא אושר ההסכם בשנית בטרם הנישואין, איבד מתוקפו לאחר הנישואין. כמו כן, מאז ראשיתם של החיים המשותפים ניהלו הצדדים משק בית משותף בו כל אחד מהם תרם חלקו למימון ההוצאות המשותפות. 

במקרה דנן, טענת הבעל התקבלה על ידי בית המשפט, וזאת למרות הלשון המפורשת של הסכם הממון בין הצדדים. הכיצד התקבלה טענה זו, למרות לשון ההסכם המפורשת? בתמצית, משום שהמחוקק יצר הבחנה בין אישורו של הסכם ממון בידי הערכאה השיפוטית המוסמכת ובין אימותו בידי נוטריון או רושם הנישואין. אכן, ההסכם אושר בידי נוטריון, במובן שנוטריון זיהה את הצדדים ואת כוונתיהם לחתום על ההסכם, אולם לא אושר במובן ואומת במובן של חוק יחסי ממון. לפי חוק יחסי ממון, נוטריון אמנם יכול לאמת הסכם ממון לצורך נישואין, אולם זאת כאשר כריתתו של ההסכם היא במועד בו התקבלה כבר ע"י בני הזוג החלטה להינשא או כאשר האימות נעשה ערב הנישואין. צדדים שאין להן כל תכנית להינשא בעתיד הנראה לעין, אינם נחשבים ל'בני זוג' כמשמעותם בחוק יחסי ממון, אפילו אם הם חיים כידועים בציבור, ואין לנוטריון סמכות לאמת את ההסכם שכרתו כהסכם ממון לפי החוק.

משום כך, אנו למדים שכאשר זוג בוחר להינשא, הנישואים מהווים הסכם מכללא בנוגע למשטר משפטי חדש, שמחליף את הסכם הממון שהיה קיים, ככל שהיה קיים הסכם כזה, וזאת אפילו אם לשון ההסכם מתייחסת למצב שבו הזוג יבחר להינשא ביום מן הימים.