מה עושים כאשר ההורה עבר לגור רחוק ולקח עמו את הילדים?

כאשר יש הסכם גירושים, מומלץ להתייחס לנושא המגורים בהסכם, על ידי למשל קביעת רדיוס או תחום מוסכם למגורים, כך שהסדרי הראייה יתאפשרו בהתאם למה שנקבע בהסכם הגירושים. בהסכם מומלץ לקבוע כי כאשר אחד הצדדים להסכם רוצה לעבור למקום מגורים מעבר לרדיוס המוסכם, הוא צריך לקבל את אישור הצד השני לכך. מכל מקום, ההסכם נועד למנוע מצד של צעד חד צדדי של אחד ההורים, כך שהוא עשוי להכשיל הסדרי ראייה מוסכמים. 

מקרים של מעבר ללא הסכמת הצד השני

המקרים הקשים יותר, הם כאשר הנושא עולה תוך כדי ניהול תיק בבית המשפט, או כאשר היה פסק דין למשמרות שלא התייחס לנושא רדיוס המגורים. ההמלצה במקרים אלו היא לא לעשות שום צעד חד צדדי: בתי המשפט אינם סבלניים כלפי צעדים חד צדדים, שיש בהם לסכל את הסדרי הראייה הקבועים. נאמר למשל ויש זוג אשר התגורר בחיפה בזמן הנישואים, ולאחר הגירושים, האמא החליטה לפתע לעבור לגור בראשון לציון ללא הודעה מוקדמת לצד השני, ובוודאי שללא הסכמתו. בית המשפט יראה את הצעד הזה של האם בעין לא יפה, וב-99% מן המקרים יורה מיידית על השבת המצב לקדמותו, תוך פיצוי הצד השני על הנזק שנגרום לו עקב הפנייה לבית המשפט.

ההמלצה היא לפנות בבקשה מקדימה לצד השני, ולקבל את אישורו למעבר המגורים, ובמקרים בהם אין הסכמה מן הצד השני, לעתור לבית המשפט לענייני משפחה לקבלת היתר מבית המשפט.

איזו בקשה מגישים?

הדבר תלוי בשלב בו נמצא התיק בבית המשפט. ככל שאין תיק מתנהל, יהיה מדובר בתביעה למעבר מגורים. אולם אם כן מתנהל תיק של סכסוך משמרות, יש להגיש בקשה שכותרתה "בקשה למעבר מגורים".

לסיכום, כאשר אתם עורכים הסכם גירושים, מומלץ להתייחס לנושא המגורים. ככל שאין הסכם גירושים, מומלץ לבקש את הסכמת הצד השני למעבר, ובכל מקרה, לא לבצע שום מהלך חד צדדי.